פרויז נ' ציון בן ערים ניהול בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע, יליד 1955, טוען כי ביום 7.12.06, במהלך ארוע שהתקיים אצל הנתבעת, בעלת אולם ארועים ושמחות בתל – אביב, נתקל במפגע, נפל, ונגרם לו נזק גוף. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

בהתאם לתצהיר התובע, ביום האמור חגג בת – מצווה לבתו באולם השמחות של הנתבעת. "במהלך הארוע השתכר אחד המוזמנים ומספר אנשים הוציאו אותו החוצה למרפסת קבלת האורחים. שמעתי מהאורחים כי מרביצים לאורח שהשתכר, רצתי למרפסת על מנת לבדוק מה מצבו. תוך כדי ריצה נתקלתי במגש אשר היה מונח/ זרוק על הרצפה, החלקתי ונפלתי על הכתף והירך מצד ימין...בעקבות התאונה התחלתי לסבול מכאבים עזים בכתף ימין ומהגבלה בתנועות, אך המעטתי בחשיבות המוגבלות וסברתי שהכאב יחלוף. משלא חלפו הכאבים ואף התעצמו, פניתי ביום 19.1.07 לד"ר דאיזדה, כירורג אורטופד...". הוצגה תעודה רפואית מיום זה בה נרשם: "נפל לפני כחודש וחצי ונחבל בכתף ימין. מאז כאבים חזקים בכתף ימין".

בחקירתו נשאל אם הוא יכול להציג מסמך רפואי בו נרשמה גרסתו לתאונה והשיב כי כאשר הגיע לרופא לראשונה: "אמרתי לרופא שאני בבת מצווה של בתי נפלתי, ואני מרגיש כאבים ביד, בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות ולא הלכתי לרופא בהתחלה...זה שהוא לא כתב איפה נפלתי זה לא באשמתי...כל הזמן ואיפה שהלכתי לרופאים ציינתי שהנפילה שלי הייתה בבת מצווה של בתי באולם". באשר לנסיבות נפילתו ציין: "הייתי באמצע ריקודים, פתאום נכנס מישהו ואמר לי שמרביצים לעובד שלי בחוץ, עובד שלי שהיה מוזמן, שמו דימיטרי צ'רנצו'וב. אני לא זוכר מי אמר לי שמרביצים לו בחוץ. יש קלטות של הוידיאו שלא ערוכות. שמרתי על הכל. אני עזבתי את האולם והלכתי לכוון המרפסת, התחלתי ללכת בחוף ולמהר כדי לדעת מה קרה. איך שפניתי ימינה היה מגש על הרצפה, החלקתי עליו, התרוממתי באויר ונפלתי". הוא נשאל אם מדובר במגש אחד בלבד והשיב: "זכור לי מגש אחד על הרצפה. אני החלקתי על כל המגש והתרוממתי באויר. אני הייתי בחצי הליכה, חצי ריצה" (עמ' 8). "הרגל שלי הלכה עליו התרוממתי באויר ונפלתי על הכתף. זה היה במרפסת של האולם, איפה שמקבלים את האורחים. ואז קמתי. לבד." לשאלה מי ראה אותו נופל השיב: "אחי, שנמצא כאן ואחד מעובדי החברה עבד ויש אדם נוסף מחברה אחרת, איברהים. אחי בעצמו אמר לי שהוא עמד מאחורי ואני לא ראיתי את אחי. אני לא יודע גם איפה עמד עבד אבל הוא אומר שראה את הנפילה שלי". בסיום הארוע לא פנה לאיש לספר על הנפילה: "לא חשבתי שזה מסוכן. אני עובד בסוג עבודה בבוקר שאתה יכול להיהרג מאה פעם. גם אם אני מקבל ביד מכה, אני ממשיך הלאה, לא נשמר כל כך. גם אחרי הנפילה לא חשבתי שזה משהו...נגמר הארוע, למחרת בבוקר הלכתי לאחי, לחנות שלו ואמרתי שכואב לי הכתף, לא חשבתי על הנפילה, ואז אחי אמר לי אתמול נפלת. לא היה חשוב לי שנפלתי. אמרתי שכואב לי חזק...אמרתי זה יעבור...אני כל הזמן חשבתי שנפלתי וקמתי וזהו". (עמ' 9).

מטעם התובע העידו עוד שני עדים. מר עדוי עבד אלבאעה הוא "חבר קרוב של פרויז ועובד עמו בחברת צמנטכל סולל בונה". הוא ציין בתצהירו כי ביום האמור היה נוכח בארוע בת המצווה של בתו של התובע. "במהלך הארוע השתכר אחד המוזמנים והחל להפריע. אני ומספר אורחים נוספים הוצאנו אותו החוצה, למרפסת קבלת אורחים. בעודי במרפסת קבלת אורחים ראיתי את פרויז רץ מהאולם לכוון המרפסת. על הרצפה היו מגשים ומכסי מגשים וראיתי את פרויז נתקל באחד מהם, מחליק ונופל. ניגשתי אליו על מנת לעזור לו לקום וראיתי את עבדולה שניגש אף הוא לעזור לו. לאחר שפרויז קם הוא המשיך ללכת לכוון מרפסת קבלת האורחים". בחקירתו ציין כי הוא זוכר היטב את המקרה. "ביום הארוע הייתי מוזמן, והיה אחד שהיה שיכור, הוא ניסה להציק לכמה אנשים שם, הוצאנו אותו החוצה, גם אני, למרפסת...לא שמאלה ולא ימינה, במרפסת ממול. דמיטרי היה השיכור, היינו איתו מול היציאה. היו מכות והוא נפל, תפס לי את החולצה, ניסינו לשחרר אותו וראינו שזה לא הולך. הוא נפל. בא אחיו של התובע וגם ניסה להפריד. הזעיקו משטרה שם. פתאום בא התובע בריצה, בא לבדוק מה קורה. אל תשכח שזה ריב וכל שניה אתה מסתובב". לשאלה אם ראה את התובע נופל השיב: "כן, מול העיניים שלי, ממש לידי, במרפסת, יש לי ראיה טובה, אפילו אין 3 מטר. ראיתי את כל המהלך, איך שהוא בא להפריד, היו מגשים והיו גם מים והיה רטוב...אני אומר שהיו מים. היה רטוב. לא דברתי על זה בתצהיר. אני לא זוכר כמה מגשים היו, אני זוכר שהוא דרך על מגש אחד. הוא בא במהירות, לא בריצה. הוא בא בדרך בה באנו למרפסת קודם לכן. אני לא הלכתי על שום מגש. ראיתי את המגשים לפני שהוא נפל. ראיתי את המגש וזזתי ממנו...אני לא יודע מי הרים את התובע, התעסקתי עם השיכור" (עמ' 10).

מר יוספי עבדולה הוא אחיו של התובע וגם הוא היה נוכח בארוע בת המצווה. הוא ציין בתצהירו כי: "במהלך הארוע השתכר אחד המוזמנים ומספר אנשים הוציאו אותו החוצה למרפסת קבלת אורחים. אחי, ששמע מאחד האורחים שמרביצים לאורח שהשתכר, רץ החוצה כדי לבדוק מה קורה. יצאתי אחריו וראיתי אותו דורך על מכסה של מגש אוכל, מתהפך באויר ונופל. ניגשתי אליו, עזרתי לו לקום והוא המשיך לכוון מרפסת קבלת האורחים. בסוף הארוע סיפר לי אחי שיש לו כאבים בכתף ימין. אמרתי לו שזה בגלל הנפילה". בחקירתו ציין: "אני כמעט זוכר את המקרה היום, אני יודע שהתובע נפל על הרצפה, אני הייתי כמטר מאחוריו, כשהוא רץ אני הייתי מאחריו. היינו באולם, פתאום שמעתי שיש ריב בחוץ, התובע רץ וגם אני רצתי אחריו...כשיצא מפתח דלת המרפסת הוא דרך על מגש שהיה על הרצפה, וחוץ מזה היו שם עגלות, סיחים של השיפודים, הכל היה על המרפסת שם, היו צלחות, מגשים של האוכל. היו הרבה מגשים. אחי דרך על שני מגשים. כשנפל המגש היה ריק והפוך" (עמ' 11). התובע נפל "עם הקדימה נפל על הרצפה...אחרי כן הוא קם כי מיהר והמשיך". לשאלה מי הרים את התובע השיב: "אני ועוד אנשים, אני לא זוכר מי, עזרו לו לקום, הוא קם ורץ לארוע, הוא לא הרגיש שבכלל נפל" (עמ' 12).

מטעם הנתבעת העיד מר ציון טהור, מנכ"ל הנתבעת. במועד ארוע בת המצווה שערך התובע הוא נכח באולם הארועים. "במהלך הארוע השתכר אחד מהאורחים שהוזמן על ידי בני המשפחה והתובע ואורחים אחרים הוציאו את השיכור למרפסת, שם התפתחה תגרה בין השיכור לבין התובע וחלק מאורחיו, עד להשתלטות על השיכור. כשנרגעו הרוחות השמחה נמשכה והתנהלה כסדרה. בעת שנגשתי למרפסת ראיתי את התובע כשהוא מתנהל ללא כל מגבלה או פגיעה נראית לעין. התובע לא סיפר לי דבר על פגיעה גופנית שכביכול נגרמה לו באולם ולא סיפר לי דבר וחצי דבר על התקלות בחפץ כלשהו באולם או בדרכו החוצה, שגרמה לנפילתו. ברצוני לציין כי גם אף אחד מאורחי התובע לא טען בפני כי התובע נתקל במגשים שהיו על הרצפה. כיומיים לאחר הארוע הגיע התובע אל משרדי כדי לשלם עבור הארוע וגם במועד זה לא סיפר לי כי נפל או נפגע במתחם האולם ולא אמר דבר על התקלות במגשים שהיו על הרצפה. קראתי את תצהירו של התובע ואת טענתו לפיה הוא נתקל במגשים שהיו מונחים על הרצפה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי המלצרים אינם מניחים מגשים על הרצפה, והגשת האוכל נעשית באמצעות הנחת המגשים על "חמורים", מעין מתקן שרגליו בצורת X, המוצב בסמוך לשולחנות ועליו מונחים המגשים בעת ההגשה, והם מפונים בתום ההגשה. השימוש במתקן הינו דרך העבודה באולם, והמלצרים אינם עובדים בדרך אחרת ואין כל סיבה להניח מגשים על הרצפה..התובע לא אמר לי דבר על התקלות במגשי מזון, לא בעת הארוע בכל שלב לאחר הקטטה ולא כאשר הגיע לשלם את חשבון הארוע. טענת התובע כי נתקל במגשים שהיו על הרצפה נודעה לי לראשונה עם קבלת כתב התביעה". בחקירתו ציין כי הוא נוכח כמעט יום יום באולם הארועים והוא מנהל את המקום בפועל. באשר לארוע בת המצווה שערך התובע : "הכל היה בסדר חוץ מאשר אחד האורחים השתכר והתחיל להשתולל והגיע למצב של מכות עד שהשומרים שלי היו צריכים להרגיע אותו...הוא תקף את האורחים. אני ראיתי את התקיפה. אני הייתי נוכח עם השומרים שלי". באשר לתובע: "הוא היה חלק מהבלגן. הוא ניסה להשתלט על העובד, הוא השתולל והרים ידיים...אני עמדתי, והשומרים טיפלו בנושא". הוא לא ראה את התובע מחליק.

התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבל גרסתו באשר לנסיבות התאונה, גרסה הנתמכת בעדים שהעידו מטעמו. נטען כי לנתבעת אין כל גרסה לעניין האופן בו נפגע התובע. נטען כי יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין. נטען כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע ולא נקטה אמצעים למנוע המפגע שהיה, הוא המגש. נטען כי אין לייחס אשם תורם לתובע.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא דיווח לאיש לאחר התאונה ובסמוך לה על ארוע הנפילה ובוודאי לא על הנסיבות להן הוא טוען כיום. הפעם הראשונה בה הועלתה גרסה זו היא בכתב התביעה. התובע טופל במקומות שונים ומעולם לא סיפר כי החליק באולם שמחות. התובע מודה כי שוחח עם נציג הנתבעת לאחר הארוע ולא טרח להזכיר את התאונה הנטענת. לא סביר שאדם שארע לו מקרה משמעותי שהותיר לו נכות צמיתה לא ידאג לפחות ליידע את בעל האולם על המקרה. מדובר בתובע שאינו תם לב ואשר אין לתת אמון בעדותו. התובע לא סיפר תחילה על עברו הרפואי וגם מומחה בית המשפט ציין כי התובע הראה שיתוף פעולה לקוי לכוון החמרת מצבו. בעדות התובע ועדיו קיימות סתירות: התובע טוען כי החליק על מגש אחד ואילו אחיו טוען שהיו מספר מגשים. התובע טוען כי לאחר שהחליק קם בכוחות עצמו ואילו אחיו טוען שהוא הרים אותו. התובע טוען כי הוא דרך על מגש, החליק ונפל על כתפו ואילו אחיו טוען שהוא נפל על הרצפה קדימה. התובע ואחיו טענו כי האח היה מאחרי התובע ואילו העד הנוסף טוען כי האח הגיע לארוע הקטטה לפני התובע. התובע מתאר את הזירה כך שיצא מפתח האולם ופנה ימינה ואילו העד מר באעה ציין כי המרפסת הייתה ממול. עד זה גם הוסיף תיאורים שונים לעניין מצב המרפסת, אשר לא בא זכרם בתצהירו וגם לא בתצהיר מי מהעדים. מכל אלו עולה כי העדויות מטעם התובע הן מגמתיות, מתואמות ונעשה כל מאמץ לייחס אחריות יש מאין לנתבעת. מאידך, העיד מנכ"ל הנתבעת כי המקום היה ללא מפגעים. כנגד גרסת התובע עומדת גם העובדה שלא הביא את קלטות הוידאו של הארוע. לחילופין, טוענת הנתבעת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 100% שהרי אין חולק שהוא רץ ולא נזהר.

לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, החלטתי לקבל גרסת התובע לארוע ולקבוע כי עמד בנטל להוכיח נסיבות הארוע. אמנם, התובע לא דווח מיד על נפילתו לנתבעת וגם לא פנה מיד לטיפול רפואי, כאשר אי הדיווח המיידי גרם נזק ראייתי מסויים לנתבעת ומנע ממנה האפשרות לבדוק נסיבות הארוע באותה העת, אך אני נותנת אמון בהסבריו כי לא ייחס לנפילה זו חשיבות, כאשר מעייניו באותה עת היו לקטטה שפרצה. רק לאחר שהכאבים לא חלפו, החליט לפנות לטפול רפואי. כאשר פנה דיווח כי נפל על כתפו חודש וחצי קודם לכן. גרסתו של התובע נתמכת בשני עדים, אחד מהם עד שאינו ממשפחתו, וניתן לומר שאינו בעל עניין בתוצאות המשפט. איני סבורה כי קיימות סתירות מהותיות בין העדויות. את אי ההתאמות שצוינו על ידי הנתבעת ניתן להסביר בזמן שחלף מהארוע ועד ליום מתן העדות וכן בכך שהארוע התרחש עת הייתה סערת רוחות וקטטה במקום, כך שאין לצפות מהעדים לזכור כל פרט לעניין נפילת התובע. איני סבורה כי יש לייחס נפקות ראייתית, הגורעת מהגרסה, לאי הצגת צילומי וידאו מהארוע ואני מניחה שארוע הקטטה, אשר התרחש במרפסת קבלת הפנים, כאשר באותה עת הסתיימה כבר קבלת הפנים והמוזמנים היו באולם, לא צולם. אני קובעת, אם כן, שהתובע רץ לעבר המרפסת ומיהר לעבר קטטה שהתרחשה בה. בעת ריצתו נתקל במגש שהיה מונח על הרצפה, נפל ונפגע בכתפו. איני מקבלת את הטענות הנוספות שנטענו על ידי העד מר באעה, כי במקום הייתה רטיבות והיו מונחים חפצים נוספים. דברים אלו כלל לא נאמרו על ידי התובע וגם לא על ידי אחיו, לא נטענו בכתב התביעה וגם לא בסיכומי התובע.

הותרת מגש על הרצפה באולם ארועים, במהלך ארוע, בו מתהלכים אורחים, מהווה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית אותה חבה הנתבעת, כמי שמזמין ציבור להשתתף בארוע במקרקעין שבבעלותה, לתובע, כמי שהשתתף בארוע. למעלה מהצורך יוער, בהתייחס לטענת התובע, כי לא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שהרי נסיבות הארוע ידועות לתובע ואין מדובר בעמימות ראייתית, המהווה תנאי להחלת הסעיף. בד בבד עם חבות הנתבעת, נושא התובע, לטעמי, באשם תורם בשיעור משמעותי. אין חולק, והתובע הודה בכך, כי הוא לא נהג בזהירות ו"רץ" בחיפזון לעבר המרפסת. יש לזכור כי מדובר בארוע בו משתתפים אנשים, חלקם יושבים, חלקם עומדים וחלקם מתהלכים, מלצרים מסתובבים, מוגשים אוכל ושתיה. על התובע היה לנקוט זהירות בעת שהחליט לרוץ בתוך אולם הארועים. בנסיבות העניין, אעמיד את גובה אשמו התורם על 40%.

ובאשר לנזק. התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואית בתחום האורטופדי של ד"ר עמיהוד. במסגרת חוות דעתו מיום 12.12.07 קבע המומחה כי לתובע נגרמה נכות בת 10% בגין הארוע. הנתבעת הגישה חוות דעת בתחום האורטופדי ערוכה על ידי פרופ' נרובאי, בה נקבע כי נכותו של התובע עקב הארוע עומדת על 2.5%. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט, ד"ר מוזס. במסגרת חוות דעתו מיום 12.9.10 ציין ד"ר מוזס כי התובע התלונן בפניו על כאבים בכתף ימין, במיוחד בעת הרמת היד, נהיגה ושינויי מזג אוויר. עוד התלונן על קושי להיאחז בסולם במהלך עבודתו וללבוש חולצה או חלוק. התובע מסר למומחה כי הוא היה אמור לעבור טיפול ניתוחי אך ביטל הניתוח מאחר והוא ידע שלא כדאי לעבור ניתוח לפני שהתיק בבית משפט ייסגר. ד"ר מוזס ציין מספר פעמים כי מצא שיתוף פעולה לקוי מצד התובע, לכוון החמרת מצבו. הוא ציין כי התובע סובל מנכות בת 5% בגין פגיעה קלה מאד בקבוצת שרירי השרוול המסובב בכתף לפי מחצית סעיף 42(1)(ד)I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). המומחה ציין כי התובע סובל מפגיעה חלקית בגיד אחד בלבד מתוך הארבעה. את אחוזי הנכות יש לחלק באופן שווה בין המצב הקודם לתאונה, שהיה סימפטומטי, ובין החמרה כתוצאה מהתאונה, כיון שלפני התאונה לא הודגם קרע בשרוול המסובב בבדיקת אולטרסאונד, כפי שהיה לאחר מכן.

התובע טוען בסיכומיו כי פרשנות ד"ר מוזס לסעיפי תקנות הביטוח הלאומי אינה נכונה והתובע זכאי לנכות בת 10% בגין הפגיעה, כיון שבהתאם לתנאי הסעיף, די בכך שנפגע באחד מהשרירים כדי לקבוע נכות זו. נטען כי אין לנכות מחצית מהנכות בגין מצב קודם, כיון שבדיקת אולטרא סאונד משנת 2005 הייתה תקינה. הנתבעת טוענת כי הנכות הוענקה על דרך "בית הלל", נוכח שיתוף הפעולה הלקוי מצד התובע בעת הבדיקה. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא גם לא זומן להעיד ולכן יש לאמץ קביעותיו. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובעת כי אין בפני מקרה מיוחד וחריג בו על בית המשפט לסטות מקביעת המומחה הרפואי שמונה על ידו באשר לנכות הרפואית. ד"ר מוזס הגיש חוות דעת מפורטת ומנומקת, תוך התייחסות מלאה הן לממצאי הבדיקות שערך, לרבות חוסר שיתוף הפעולה מצד התובע, לבדיקות הדמייה ולעברו של התובע. המומחה נימק את כל קביעותיו, לרבות ייחוס מחצית מהנכות שמצא למצבו הקודם של התובע. המומחה הסביר כי הנכות המתאימה למצבו של התובע היא כפי שנקבעה על ידו, כיון שמדובר בפגיעה בגיד אחד ולא בארבעה, אליהם מתייחס הסעיף בתקנות. המומחה לא זומן לחקירה וגם לא נשלחו אליו שאלות הבהרה. בנסיבות אלו, אני מקבלת קביעות המומחה וקובעת כי לתובע נותרה עקב התאונה נכות רפואית בת 2.5%.

ובאשר לנזקי התובע עקב התאונה. התובע עובד כמנהל עבודה בעבודות קידוח בחברת סולל בונה. הוא אישר כי עקב התאונה לא נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם עד היום והוא ממשיך בעבודתו באופן רגיל ובאותו התפקיד, גם בעת מתן עדותו, בשנת 2012, שש שנים לאחר התאונה, בהיותו כבן 57 שנים. התובע טוען בסיכומיו כי ייתכן ובעתיד יגרמו לו הפסדי שכר כלשהם. הנתבעת טוענת כי נכותו של התובע אינה תפקודית, עד היום לא נגרמו הפסדי שכר וגם לא יגרמו בעתיד. בהתחשב בטיב הפגיעה ובכך שלא נגרמו לתובע הפסדי שכר עד היום, אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי מסוים בגין הפסדי שכר לעתיד, ואעמיד את גובה הפיצוי על 5000 ₪ נכון להיום.

בגין כאב וסבל אעמיד גובה הפיצוי על 18,000 ₪ נכון להיום.

התובע עותר גם לפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד. עד היום לא הוצאו הוצאות כלשהן בגין עזרה. אעמיד את גובה הפיצוי בראש נזק זה על 2000 ₪ נכון להיום.

מסכום הפיצויים ינוכה אשם תורם בשיעור 40%, כמפורט לעיל. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.2% כולל מע"מ, אגרה וכן החזר 60% מהוצאות המומחים. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: